יום שישי, 24 בינואר 2014

אשמת הכוכבים- ביקורת

אוקיי, זו לא בדיוק ביקורת, אלא חצי סיפור-חצי ביקורת על אשמת הכוכבים.

אז ככה.
נחשפתי לספר הזה לראשונה מחברה שלי, שבדיוק גמרה אותו כשהיא הייתה לידי ואמרה לי שזה ספר "מדהיםמדהיםמדהים" ושאני חייבת לקרוא אותו. אז ביקשתי ממנה להלוות לי את הספר. בחנתי קצת את העטיפה שלו (שמאוד מצאה חן בעיניי) וראיתי ביקורת שכתובה על הכריכה הקדמית מאת הטיים מגזין: "קרוב מאוד לגאוני". הביקורת הזו מייד נתנה לי תחושה כמו לקבל 99 במבחן- כמעט מושלם, אבל לא. באותו לילה, נשכבתי במיטה והתחלתי לקרוא. יום למחרת, הבאתי את הספר לבית הספר וקראתי בקריאת בוקר, בהפסקה, בשיעור- ובכל מקום אחר.
והנה החלק של הביקורת.
הספר "אשמת הכוכבים" מספר את סיפורה של הייזל, נערה בת 16 שחולה בסרטן הריאות, וחייה מבוססים על תרופה נסיונית לא מוצלחת במיוחד. באחד המפגשים של קבוצת התמיכה שלה (שאליה היא שונאת ללכת), היא פוגשת בחור בשם אוגאסטוס ווטרס (גם הוא היה חולה סרטן- כרתו לו את הרגל) והם מיד מתאהבים. -יש המון עלילה בין מה שהרגע קראתם לבין מה שקורה בהמשך אבל זה רק תקציר- הייזל ואוגאסטוס מנצלים את משאלת הסרטן של אוגאסטוס על מנת לנסוע לאמסטרדם, הולנד ולפגוש את הסופר האהוב על שניהם. כשהם מגיעים, הם מגלים שפטר ואן האוטן הוא בעצם אדם שיכור, אנוכי ושוויצר ומתאכזבים מאוד. הם ממשיכים את טיולם באמסטרדם. -חוץ מזה יש המון עלילה אבל זה ספוילרי מדי-.
הספר הזה הוא ספר אפילו יותר מ"מדהיםמדהיםמדהים". הוא יכול לעורר בכם המון תחושות ורגשות, ולגרום לכם לחשוב על העולם בזווית שונה. חשוב לי להדגיש ש"זה לא ספר סרטן, כי ספרי סרטן זה הדבר הכי מבאס שיש". זה ספר על מלחמה פנימית, על הרצון לנצח, ועל האכזבות בחיים. לפני שאתם קוראים את הספר, הדאגות שלכם הן "לא שמרתי על אחותי" "לא הכנתי שיעורים", וכשאתם גומרים החיים שלכם לפתע נראים מושלמים. וכן, כמו כל דבר, גם בספר הזה יש פגמים. למשל, הוא ממש קיטשי- אין באמת נערים בני 16 שמדברים בשפה כזו גבוהה ומצטטים את שייקספיר. זה ספר מרגש, עצוב, ופשוט מדהים.

זה חד-משמעית הספר האהוב עליי, והוא יהיה הספר האהוב עליי עוד הרבה זמן.

אם הייתי צריכה לתת לזה ציון, הייתי אומרת: 100 מתוך 10. וכן, בכוונה נתתי לזה 100.

"האשמה, ברוטוס יקר, אינה בכוכבים- אלא בנו אנו"
אוקיי? אוקיי.

2 comments: